אֲרַמִּי אֹבֵד

אוי
זה תמיד כיף לברוך
כשמדובר בגעגועים הביתה

הוא היה במסע נדידה
כל חייו

הוא היה בן אחת עשרה
כאשר הוא נאלץ לעזוב
את עיר הולדתו
ולעבור לבודפשט
עם משפחתו

זה כיף לברוך
לדבר על געגוע הביתה
כי הוא איבד מזמן מזמן
את כל המקומות
שהוא אהב פעם

הדירה בפֶּצ'
הדירה של סבא וסבתא שלו
ממש מתחת לדירה שלהם

הכרם של סבו
על צלע הר מֶּצֶ'ק

הבית והגינה של סבתו
איפה שברוך כל כך אהב

לכתוב
לקרוא
לאכול פירות
ולעשות תשבצים

המקומות האלה
כבר לא קיימים
מזה עשרות שנים

הכאב שברוך חש
בגלל היעדרם
אינו געגוע הביתה
אלא נוסטלגיה

זה תמיד כיף לברוך
כשמדובר בגעגוע הביתה

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִיו

אין לו אבות קדומים
קבורים במקום שבו הם נולדו

אין לו קרוב משפחה אחד
שלא גר רחוק ממולדתו

אחיו ובני דודיו
פָּרוּ והִתְרַבּוּ ומִילְּאוּ אֶת-הָאָרץ
בכל יבשת צפונית
מבנגקוק ועד טורונטו

זה לא מוזר עבורם

אפילו בילדותם
הם נאלצו לנסוע
מאות קילומטרים
כדי לבקר אחד את השני

כולם אֲרַמִים אֹבדִים

אין להם קרקע
להעביר לדור החדש
כדי שהם יפסיקו לנדוד
ויישבו על טוסיקם ברוגע

אין להם שריד יקר משפחתי

אין להם
שפה משותפת
דת משותפת
תרבות משותפת
דעות משותפות
זהות לאומית משותפת

רק שלושה דברים מקשרים אותם

הרצון להשתרש
התקווה להשתלב
והכמיהה לבית

איפהשהו

כולם איפשהו אחר

אם הם מספרים על זה
אחד לשני
כולם מבינים

בשלב מסוים בחייהם
הם התחילו חיים חדשים
במקום חדש
חלקם ביותר מקומות

בשלב מסוים בחייהם
כולם התחילו
לרצות
לקוות
ולכמוה
במקום חדש

אֲרַמִים אֹבדִים הם

אין להם מושג
איך זה מרגיש
לצ׳יל עם הילדים שלהם
ולחוש את הבריזה
של יום קיץ חם
מתחת לעץ הדובדבן
שסבא שלהם נטע

---