|
דודה רוז׳יקה הכניסה את ברוך לצוואתה היא זקנה ועשירה רצח וברוך האחיין האהוב עליה בימים חסרי תקווה צוואתה של דודה רוז׳יקה מצילה את חייו של ברוך… … דודה רוז׳יקה החליטה שמעתה ועד לפטירתה היא תעניק לברוך קצבה חודשית של 5300 ש"ח (שכר מינימום) ואינה מבקשת שום דבר בתמורה! היא רק רוצה שברוך לא יוותר וימשיך בעבודתו וסוף סוף יצליח להרוויח מספיק כסף עם השירים הספרים הסרטונים וערבי הקריאה שלו דודה רוז׳יקה מוש-ל-מת!  איזה עצוב שהיא רק פרי דמיונו של ברוך במציאות לברוך אין קרובי משפחה עשירים לא בארץ וגם לא בחו״ל במציאות ברוך הוא לא אחיין האהוב על אף דודה איש לא יכניס אותו לצוואתו ואף אחד לא מתכוון לשלם לו 5300 ש״ח בכל חודש רק בשביל שהוא ימשיך בעבודתו ויצליח עם השירה שלו מבחינה כלכלית אין כמו דודה רוז׳יקה הדמיונית… … לכן ברוך החליט שמעכשיו הוא אוסף לעצמו מאה דודות רוז'יקה שמתכוונות לשלוח לו תמיכה חודשית של 53 ש"ח רק כדי שהוא ימשיך במלאכתו ויתפרנס משירה זהו הוא כבר אסף עשרים ושתיים דודות רוז’יקה אני כאן כדי לבקש מכם לשתף את השיר הזה עם חבריכם המעוניינים לתמוך במשוררים או עולים חדשים או מבוגרים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז או תסמונת אספרגר זהו תודה שקראתם ותודה מראש אם תשתפו
0 Comments
מִשְפַּחְתּוֹ וַחֲבֵרָיו חָזוּ לוֹ עָתִיד מַזְהִיר אֲבָל בָּרוּךְ תָּמִיד הִרְגִּיש שֶמַּשְּהוּ לֹא תַּקִּין אִתּוֹ הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהִשְתַּלֵּב בְּעֵינִי הָעוֹלָם הוּא אַף פַּעַם לֹא הָיָה מִן הַשּוּרָה  חוּץ מִתְּקוּפוֹת בּוֹדְדוֹת וּקְצָרוֹת בְּחַיָּיו אֲפִלּוּ לְהַרְוִיחַ שְׂכַר מִינִימוּם הָיְתָה זוֹ מְשִׂימָה בִּלְתִּי אֶפְשָרִית בִּשְבִילוֹ חוּץ מִתְּקוּפוֹת בְּהַשְפָּעַת אַמְפֶטָמִין אוֹ זָנַקס אֲפִלּוּ לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת וְלָצֵאת הַחוֹצָה אִתְגֵּר אוֹתוֹ  יֶתֶר עַל כֵּן הוּא תָּמִיד הֶאֱמִין שֶזּוֹ אַשְמָתוֹ שֶהוּא מִתְאַמֵּץ לֹא מַסְפִּיק שֶהוּא רָגִיש מִדַּי לֹא אַחְרָאִי וְעַצְלָן לֹא מְשַנֶּה אֵיפֹה וְעִם מִי-מָה-מוּ הוּא נִיסָּה בְּחַיָּיו הוּא תָּמִיד הִשְאִיר אַחֲרָיו פְּרוֹיֶקְטִים לֹא גְּמוּרִים הַבְטָחוֹת מוּפָרוֹת וְחוֹבוֹת מִצְטַבְּרִים בָּרוּךְ הִמְשִיךְ לְהִתְבַּיֵּש בְּמֶשֶךְ אַרְבָּעִים וְשֶמּוֹנֶה שָנִים בִּגְלַל הַחֹסֶר הַהַצְלָחָה וְהַכִּשְלוֹנוֹת וְעַצְמוֹ  הוּא עָלָה לֳאָרֶץ עִם אִשְתּוֹ וּשְׁנֵי בָּנָיו וְהִתְחִיל חַיִּים חֲדָשִים בְּגִּיל אַרְבָּעִים וּשֲלוֹש בַּעֲרָבָה הַדְּרוֹמִית בֲּקִבּוּץ הֲכִי קָטָן בֲּאַרֶץ סוֹף הָעוֹלָם שְׂמֹאלָה בְּשָׁלוֹם הַמִּדְבָּר הוּא הִתְחִיל לִכְתּוֹב שִירִים טִפּוּלִיִים לִפְנֵי וְאַחֲרֵי עֲבוֹדָה  כּשֶהוּא הָפַךְ לִהְיוֹת מְשוֹרֵר מוּכָּר בֵּין קוֹראָיו הַהוּנְגָּרִים הָיוּ פְּסִיכוֹלוֹגִים וּפְסִיכִיאָטֶרִים שֶפָנּוּ אֶל בָּרוּךְ וְהִמְלִיצוּ לוֹ לְבַצֵּעַ כַּמָּה בְּדִיקּוֹת סְפֶּצִיפִיּוֹת בָּרוּךְ הָיָה בֵּן אַרְבָּעִים וּשְמוֹנֶה כְּשֶבַּסּוֹף בְּעִקְבוֹת הַבְּדִיקּוֹת הוּא הֵבִין שֶבְּכָל חַיָּיו הוּא סָבַל מִתִּסְמֹנֶת אַסְפֶּרְגֵּר הַפְרָעַת קֶשֶב וְהִיפּראַקטִיבִיוּת וְדִּכָּאוֹן קְלִינִי  הוּא הָיָה בֵּן אַרְבָּעִים וּשְמוֹנֶה כּשֶהוּא הֵבִין כַּמָּה מְיוּתָּר הָיָה לְהִתְבַּיֵּש כָּל חַיָּיו בִּגְלַל החֹסֶר הַהַצְלָחָה הכִּשְלוֹנוֹת ועַצְמוֹ כַּמָּה מְיוּתָּר הָיָה לְהִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת מִישֶהוּ אַחֵר לְמַעֲשֶׂה הַכִּשְלוֹנוֹת וְהַהַאְשָמוֹת שְלִיוּוּ אוֹתוֹ כִּמְעַט חֲמִשִּים שָנָה לֹא נִגְרְמוּ עֵקֶב הַהַחְלָטוֹת הַגְּרוּעוֹת שֶל בֶּנְאָדָם חָרָא (כְּפִי שֶבָּרוּךְ הֶאֱמִין עַד הַנְּקֻדָּה הָזוֹ) אֶלָּא עֵקֶב מוֹחוֹ וְמַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים לֹא נוֹירוֹטִיפִּיקַלִים שֶלּוֹ הֵם (מוֹחוֹ וְמַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים שֶלּוֹ) נֶחְנְקוּ תָּמִיד בָּעוֹלָם הַנוֹצַר וְהַנִשְלַט עַל יְדֵי הָרֹב הַנוֹירוֹטִיפִּיקַלי וְהֵם נִיצְּלוּ כָּל הִזְדַּמְּנוּת כְּדֵי לִנְשוֹם חוּץ לְשְּנִיּוֹת  אִילּוּ בָּרוּךְ לֹא עוֹלֶה לֳאָרֶץ ולֹא מַתְחִיל לִכְתּוֹב שִירִים טִפּוּלִיִים בְּשָלוֹם הַמִּדְבָּר הוּא אַף פַּעַם לֹא הָיָה מְגַלֶּה אֶת הָאֱמֶת עַל עַצְמוֹ אִילּוּלֵא עוֹלֶה לֳאָרֶץ אִילּוּ נִשְאַר בְּהוּנְגַרְיָה בַּשֵּש הַשָּנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הוּא כְּבָר הָיָה נִכְנָּע לְבוּשָה הוּא כְּבָר הָיָה מֵת אִילּוּ הוּא לֹא מַתְחִיל לִכְתּוֹב אֶת שִירָיו אָז אֲנָשִים כָּמוֹהוּ לֹא הָיוּ מְגַלִּים שֶהֵם לֹא לְבַד עִם הַכִּשְלוֹנוֹת וְהַבּוּשה שֶלָּהֶם  אַחֲרֵי שֶהוּא קִיבֵּל אֶת הָאִבְחוּן שֶלּוֹ בָּרוּךְ הִתְחִיל חַיִּים חֲדָשִים בְּפַּעַם הַשְּנִיָּה הַיּוֹם הוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵשַע הוּא חַי בִּמְבַשֶׂרֶת צִיוֹן עִם מִשְּפָּחֲתוּ הוּא כּוֹתֵב שִירִים עוֹשֶׂה עַרְבֵי קְרִיאָה הוּא מוֹצִיא סְפָרִים וְלוֹקֵחַ תְּרוּפוֹת שְמְאַזְּנִים אֶת נַפְשוֹ וְמַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים שֶלּוֹ יוֹתֵר בַּעֲדִינוּת מֵאַמְפֶטָמִין וְזָנַקס הוּא לוֹמֵד שִיטוֹת חֲדָשוֹת שֶעוֹזְרוֹת לוֹ לִשְׂרוֹד וּלְהִתְמַצֵּא בָּעוֹלָם שֶל הָרֹב הַנוֹירוֹטִיפִּיקַלי בְּלִי שֶהוּא יְאַלֵּץ לֶאֱנוֹס אֶת נַפְשוֹ וְאֶת מַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים שֶלּוֹ בְּגִּיל אַרְבָּעִים וְתֵשַע בָּרוּךְ מַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה  לְהִשְתַּיֵּיךְ לְעַצְמוֹ וְלָעוֹלָם וְלִיצוֹר פַּרְנָסָה יְצִיבָה הַפַּעַם בְּלִי בּוּשה וְעִם קַבָּלַת חֹסֶר הַהַצְלָחָה וְהַכִּשְלוֹנוֹת וְעַצְמוֹ כְּלוֹמַר בַּדֶּרֶךְ שֶהוּא אַף פַּעַם לֹא נִיסָּה  אֵין לוֹ מֻשָּׂג אִם הוּא יַצְלִיחַ גַּם לִי אֵין מֻשָּׂג אִם הוּא יַצְלִיחַ אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה אֲנַחְנוּ נִהְיֶה כָּאן כְּדֵי לְעַדְכֵּן אֶתְכֶם עַל הַמַּסָּע שֶל בָּרוּךְ  מאיפה אתה? שואלת הרופאה בזמן שהיא מכניסה את ידה לתוך הפה של ברוך עמוק עד שכבר לא רואים לה את המרפק הקול שלה מעושן רגיש ובאותו זמן מעורר יראת כבוד כמו הקול של אלוהימוש מהונגריה גונח ברוך עם ידה ומקדחת השיניים של הרופאה בפיו אהה! מתי עלית? לפני ארבע שנים נאנק ברוך ובמה אתה עובד? אני משורר... הוא נאנח מה? שואלת הרופאה שלא מבינה מה אומר ברוך בפה מלא מ-שו-רר! נותן ברוך את כל כוחו כדי לבטא את המילה משורר! וואלה? צועקת הרופאה אני מתה על שירה! בורחס… פרננדו פסואה… אתה מכיר אותם? ברוך מראה עם ידיו שככה-ככה הרופאה עלתה מארגנטינה ועכשיו היא עובדת במרפאת השניים הזו במזרח ירושלים האחות הרוסייה כששומעת שמדברים על שירה מצטרפת לשיחה ברוך מונח על גבו עם פה פתוח מעליו מפטפטות הרופאה הארגנטינאית והאחות הרוסייה על מה אתם מדברים? שואלת האחות ברוך משורר עונה הרופאה ומהנהנת בראשה אל המטופל אוה אומרת האחות יש גם משורר רוסי בישראל מפורסם! מפורסם מאוד! באמת? שואלת הרופאה מפורסם כאן בישראל? לאאא מנידה בראשה האחות במוסקבה! ועל מה אתה כותב? שואלת הרופאה את ברוך על החיים… גונח ברוך ומחזיק במשענת היד של הכיסא רופא שיניים ודמעות מתאספים בעיניו וואלה? על החיים! מהנהנת בהערכה הרופאה האחות רוכנת מעל ברוך: על משפחה? ברוך מהנהן על מלחמה? ברוך מהנהן שוב אני מתה על ספרים ממשיכה את השיחה הרופאה אבל את גם אוהבת פרחים נכון? שואלת האחות הרופאה מסתכלת אל האחות בחוסר אמונה: אני מעדיפה ספרים ברוך מילל בקול כמעט בלתי נשמע כמו גור זאב הרופאה פונה אליו במבט מנחם: אתה יודע מי האהוב עליי? אהוב יותר מכולם? ברוך מניד את ראשו: הוא לא יודע שאנדור מאראי! קוראת הרופאה  שאנדור מאראי היא מוציאה את ידה מהפה של ברוך רק כדי שהיא תוכל להניח את כף ידה על החזה היא עוצמת את עיניה כשקראתי אותו בפעם הראשונה הייתי בשוק! לא האמנתי שהדבר הזה אמיתי! היא פותחת את עיניה רוכנת מעל ברוך ואומרת: מאראי מבין נשים כפי שהן בדיוק! כמעט שהוא נכנס לתוכן! אף פעם לא קראתי אף סופר שכל כך הבין מה קורה בנפשן של נשים! ברוך מרגיש מוזר הוא שוכב בכיסא רופא שיניים עם גוף רועד מכאב במרפאה במזרח ירושלים כמה מאות מטרים מהמקום שבו לפני כמה ימים בודדים יהודים וערבים עשו לינצ'ים ועכשיו הוא מקשיב לשתי ישראליות אחרות האחת מארגנטינה והשנייה מרוסיה מפטפטות על שירה והארגנטינאית משבחת את שאנדור מאראי ארמי אבד הונגרי גם הוא כמו ברוך שנולד באוסטרו-הונגריה חיי בבודפשט ומת בסן דייגו ברוך מזדקף יורק את שאריות הדם ושוטף את פיו ואז עם גוף רועד לוקח את התיק שלו הרופאה צועדת אליו: נפגש בעוד שבוע! ברוך מהנהן בראשו ומכריח את פניו החסר תחושה לחייך ותביא את אחד השירים שלך שמתורגם לעברית! צועקת אחרי ברוך בקול מעושן ורגיש שבאותו זמן מעורר יראת כבוד כמו הקול של אלוהימוש ברוך מהנהן בראשו ויוצא לשמש המזרח-ירושלמי מוזר הוא אומר לעצמו לפעמים זה כאילו יש תקווה  אוי זה תמיד כיף לברוך כשמדובר בגעגועים הביתה הוא היה במסע נדידה כל חייו הוא היה בן אחת עשרה כאשר הוא נאלץ לעזוב את עיר הולדתו ולעבור לבודפשט עם משפחתו זה כיף לברוך לדבר על געגוע הביתה כי הוא איבד מזמן מזמן את כל המקומות שהוא אהב פעם הדירה בפֶּצ' הדירה של סבא וסבתא שלו ממש מתחת לדירה שלהם הכרם של סבו על צלע הר מֶּצֶ'ק הבית והגינה של סבתו איפה שברוך כל כך אהב לכתוב לקרוא לאכול פירות ולעשות תשבצים המקומות האלה כבר לא קיימים מזה עשרות שנים הכאב שברוך חש בגלל היעדרם אינו געגוע הביתה אלא נוסטלגיה זה תמיד כיף לברוך כשמדובר בגעגוע הביתה אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִיו אין לו אבות קדומים קבורים במקום שבו הם נולדו אין לו קרוב משפחה אחד שלא גר רחוק ממולדתו אחיו ובני דודיו פָּרוּ והִתְרַבּוּ ומִילְּאוּ אֶת-הָאָרץ בכל יבשת צפונית מבנגקוק ועד טורונטו זה לא מוזר עבורם אפילו בילדותם הם נאלצו לנסוע מאות קילומטרים כדי לבקר אחד את השני כולם אֲרַמִים אֹבדִים אין להם קרקע להעביר לדור החדש כדי שהם יפסיקו לנדוד ויישבו על טוסיקם ברוגע אין להם שריד יקר משפחתי אין להם שפה משותפת דת משותפת תרבות משותפת דעות משותפות זהות לאומית משותפת רק שלושה דברים מקשרים אותם הרצון להשתרש התקווה להשתלב והכמיהה לבית איפהשהו כולם איפשהו אחר אם הם מספרים על זה אחד לשני כולם מבינים בשלב מסוים בחייהם הם התחילו חיים חדשים במקום חדש חלקם ביותר מקומות בשלב מסוים בחייהם כולם התחילו לרצות לקוות ולכמוה במקום חדש אֲרַמִים אֹבדִים הם אין להם מושג איך זה מרגיש לצ׳יל עם הילדים שלהם ולחוש את הבריזה של יום קיץ חם מתחת לעץ הדובדבן שסבא שלהם נטע |
ערכות נושא
All
|
RSS Feed