 יום שלישי שבוע שעבר
בבוקר יום הבחירות לאחר ששם את הבחירה שלו ברוך איחר לאוטובוס שהיה אמור לקחת אותו לעבודה באותו היום לא התקיימו לימודים ולכן קווי האוטובוס של הקיבוצים שבין הערבה לאילת הגיעו ב-8:45 לבאר אורה ובגלל שברוך לא ידע אודות השינויים בלו"ז הגיע בזמן הרגיל לתחנה ב-8:55 ככה איחר את האוטובוס שהיה אמור לקחת אותו לעבודה הקו הבא היה אמור לבוא עוד שעתיים לכן לחכות לו לא היה אופציה יצא ברוך לדרך שבין באר אורה לכביש 90 ברגל תוך כדי לקח טרמפים עוד לא עברה דקה כשעצר לידו רכב בבחירות בערך לפני שעה ברוך הצביע לכוח פוליטי שהקמפיין שלו היה למען פיוס בן אזרחי ישראל באותו הזמן ברוך עוד לא ידע רק הרגיש עמוק בתוך נפשו שהוא לא הצביע למנצחים קיצר רכב נעצר ליד ברוך החלון גלש מטה והאישה הנוהגת ברכב שאלה את ברוך לאן הוא הוא אמר שלאילת האישה אמרה בנחמדות שגם היא הולכת לאילת ושברוך ייכנס היא תיקח אותו הרכב עוד לא יצא מבאר אורה כשהתברר שאישה היא אמא של חבר בכיתה של ללוש חביב אותו חביב שבסוף פברואר נפל עליו עקרב צהוב קטלני בבאר אורה 2 או 3 משפחות ערביות גרות האחת מיהם המשפחה של חביב ברוך ביקש מאמא של חביב שתספר על האירוע עם העקרב אמא של חביב כאילו חוותה את אותו היום מחדש דיברה בהתרגשות בעברית פזיזה ברוך את הפרטים הרפואיים לא הבין אבל את הסיפור עצמו כן חביב רצה לקחת את הכלב לטיול כשמהגג נפל עליו עקרב צהוב קטלני ועקץ אותו באותו היום רק אמא של חביב הייתה בבית לאבא שלו בידיוק היו עיניינים בצפון אמא של חביב התקשרה למישהו מבאר אורה ברוך לא הבין בידיוק למי אבל מה שחשוב שלאחר כמה דקות ביתם היה מלא עם אנשים שעוזרים עם ערבים עם יהודים עם ישראלים היו כאלה שהציעו את רכבם לחביב ואימו היו כאלה שדאגו לאחים של חביב בזמן שחביב ואימו בבית חולים היו כאלה שבישלו היו כאלה שקיפלו וכיבסו בגדים חביב העביר 8 שעות בבית החולים יוספטל שבאילת במחלקת מיון קיבל דם ונסיוב ולאחר שמונה שעות של טיפול אינטנסיבי שיחררו אותו לביתו חביב נברא מאז השתקם לגמרי ברוך ראה אותו מספר פעמים רוכב על אופניים בבאר אורה כל הורה יהודי ערבי כל הורה ישראלי ידע שבמקום של חביב היה יכול להיות ילדו שלו שעם כל אחד מאיתנו היה יכול לקרות דבר שכזה שלעקרב הצהוב ממש לא משנה מי היהודי ומי הערבי שבוע שעבר ביום שלישי רוב הישראלים למרות זאת בחרו במפלגות שמנסות לפלג את ההורים הישראלים את הילדים הישראלים את היהודים והערבים את הדתיים והחילונית את הימניים והשמאלניים בכל זאת ברוך לא דואג הוא סבור שכל עוד נופלים על צווארנו עקרבים קטלניים אז לנו לישראלים נראה חשוב יותר לא הפוליטיקה אלא ביום יום החיים יחד ההישרדות יחד הקיום יחד
1 Comment
 כשברוך הקטן נולד
סבא שלו נטע עץ דובדבן בצד הר בכרם שלו בהונגריה כדי לחגוג את לידתו של נכדו הראשון שנכדו הראשון תמיד יהיה איתו גם בתקופות שנכדו לא באמת שם גם בתקופות שסבא של ברוך לבד בכרם שלו ברוך הקטן ידע תמיד שיש לו עץ דובדבן בכרם של סבא שלו ושעץ הדובדבן הזה באותו גיל שהוא עצמו ושיש קשר מיוחד בין ברוך לעץ הדובדבן ושיש קשר מיוחד בין ברוך לסבא שלו ברוך הקטן האמין שיש עץ כזה לכולם ושיש סבא כזה וקשר מיוחד כזה לכל החברים שלו ואין שום דבר יוצא דופן בזה רק כשברוך הקטן הפך להיות לברוך הגדול הוא גילה שזה דווקא כן יוצא מן הכלל שאין בזה שום דבר מובן מאליו שחגיגה של לידה של מישהו קורית באופן קסום כזה כשסבא של ברוך נפטר המשפחה מכרה את הכרם בצד של ההר בהונגריה ארמים עוברים הם ברוך לא יודע מה קרה לעץ הדובדבן לעץ הדובדבן של סבא שלו לעץ הדובדבן של ברוך העץ הדובדבן שלהם ורק שלהם --- לא קרה כלום היום ברוך סתם כותב את השיר הזה הוא סתם הלך לרמי לוי וקנה שום טרי וכשאחר כך בבית הוא פתח את השום פתאום התמלא הסלון בריח שום כמו שהיה תמיד בדירה של סבא שלו בזמן שהוא אכל את ארוחת הערב שלו  כשברוך היה בימיו הצעירים הברוכים
והיה בביקור אצל סבתו בהונגריה הוא תמיד קיבל ארוחת בוקר שופעת חביתה עם פלפל ובצל מארבע ביצים עם שתי פרוסות לחם גדולות לדוגמה ברוך אפילו היום מריח את הריח של הפלפל המטוגן וברוך הצעיר במטבח של סבתו הרגיש ששום דבר לא יכול להיות יותר מדהים מזה ואז סבתו הניחה את בצל הטרי על הפלפל המטוגן וככה הם טיגנו בשמן ואז כמובן באו ארבעת הביצים וככה נוצר לאט לאט חביתה עם פלפל ובצל בזמן שברוך אכל סבתו הסתכלה עליו דיברה איתו והראתה לו את התרומבוזיס ברגל שלה בשתי הרגליים שלה כשברוך סיים לאכול והרגיש כאילו הבטן שלו עומדת להתפוצץ ואולי הוא היה עדיף לישון על זה קצת תנומה סבתו תמיד שאלה אותו את אותה השאלה מה אתה רוצה לארוחת צהריים? ואז ברוך תמיד היה צריך להקיא ולצחוק באותו הזמן והוא התעצבן והוא נֶהֱנָה על ההתעקשות האובססיבית של סבתו על דיבור על אוכל ואכילה גם עם בטן מלאה ברוך הבין שסבתו שייכת לדור המלחמה ושחיים ואוכל הם שתי המתנות הגדולות ביותר שהיא יכולה לתת לאלה שהיא הכי אוהבת ברוך הרגיש קצת סלידה כלפי הדרך הכפרית הזו שבה סבתו הראתה את אהבתה ואז סבתא של ברוך מתה וכבר לא היתה אף אחת שהיתה מושיבה את ברוך לשולחן ההוא במטבח ההוא בבוקר וכבר לא הייתה אף אחת שהיתה ממלאה את ברוך בחביתה עם פלפל ובצל שרק הסבתא שלו ידעה להכין ואז כבר לא היתה אף אחת שהיתה מסתכלת על ברוך בזמן שהוא אוכל מדברת איתו ומראה לו את התרומבוזיס ברגל שלה בשתי הרגליים שלה והסלידה כלפי הדרך הכפרית הזו שבה סבתו הראתה את אהבתה נגמרה לברוך והרגשה של מחסור תפסה את מקומה והרגשת המחסור הזו התחילה לפחות רק כשברוך עלה לישראל וגילה אחרי כמה חודשים שיש ארץ אחת שבה אנשים אובססיבים באותה מידה לאוכל ואכילה כמו סבתו שהייתה לאן ברוך יכול ללכת לכל מקום הוא תמיד מרגיש כאילו הוא נמצא במטבח של סבתו וממלאים אותו באוכל ומראים לו רגליים עם תרומבוזיס איפה שתמיד חייב לאכול או לפחות לדבר על אכילה על ארוחות שעברו וארוחות שיהיו איפה שאי אפשר לדמיין אירוע פרטי בית ספרי או חברתי שבו מביאים פחות אוכל ממה שאפשר לאכול כי אם בארץ הזאת יש ארוחה אז האוכל אף פעם לא נגמר ואין מצב שיש רק מספיק ובטח שאין מצב שיש פחות ממה שצריך כמו אצל סבתו של ברוך שאי אפשר היה לאכול כמות מתאימה שהאורח תמיד הרגיש עצלן כי תמיד נשאר עוד אוכל אם לא על השולחן אז במטבח בטוח |
ברוך המשורר עלה לארץ עם משפחתו מהונגריה ב- 2016. אחרי העליה הוא גר בקיבוץ בערבה דרומית. הוא עבר לירושלים ב- 2019. עכשיו הוא גר במבשרת ציון, בשכונה הקורדית. בהונגריה הוא עבד בתאטרון, בטלוויזיה, בקולנוע ופרסומות כיוצר, כותב ובמאי. הוא התחיל לכתוב שירים במדבר בגיל 45. במקור הוא כותב את השירים בהונגרית והוא מתרגם אותם אחר כך לאנגלית ועברית בעזרת משפחתו וחברים.
|
RSS Feed